<h1>הבתים — שערי תפילה שער שנים עשר</h1>
<h2>דף טו:</h2>
אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל שליח צבור שים שלום. ואין הכהנים רשאין לכוף אצבעותיהם עד שיחזרו פניהם מן הצבור, וכשמחזירין הכהנים פניהם אל הצבור לברכם, וכשמחזירין פניהם מן הצבור אחר שברכום לא יחזירו אלא דרך ימין, שכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין.
<h2>דף לח.</h2>
כיצד היה נשיאות כפים בגבולין, בשעה שיגיע שליח צבור לעבודה כשיאמר רצה כל הכהנים העומדים בבית הכנסת נעקרין ממקומן והולכין ועולין לדוכן. ועומדין שם ופניהם למול ההיכל ואחוריהם כלפי העם, ואצבעותיהם כפופות לתוך כפיהם עד שישלים שליח צבור ההודיה, ואז מחזירין פניהם כלפי העם, ופושטין אצבעותיהם ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהם ומתחילין יברכך, ושליח צבור מקרה אותם מלה מלה, והם עונים, שנאמר אמור להם עד [שיאמר כ]שמשלימין פסוק ראשון (ו)כל העם עונין אמן, וכן בפסוק שני וכן בפסוק שלישי. כשישלימו הכהנים שלשת הפסוקים מתחיל השליח צבור בברכה אחרונה של תפלה שהיא "שים שלום", והכהנים מחזירין כפיהן כלפי הקדש, ואחר כך כופתין אצבעותיהן ועומדין שם בדוכן עד שיגמור השליח צבור הברכה וחוזרין למקומם, לר"ם. וכשעוקרין רגליהם לעלות אומרין יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך [את] עמך ישראל ברכה שלמה ואל יהי בה מכשול ועון מעתה ועד עולם.
כיצד ברכת כהנים במקדש, כהנים עולין לדוכן אחר שישלימו עבודת תמיד של שחר, ומגביהין ידיהם למעלה על ראשיהם ואצבעותיהם פשוטות, חוץ מכהן גדול שאין מגביה ידו למעלה מן הציץ. ואחד מקרא אותן מלה מלה, כדרך שעושין בגבולין עד שישלימו שלשת הפסוקים, ואין העם עונין אחר כל פסוק, אלא עושין אותה במקדש ברכה אחת, וכשישלימו כל העם עונין ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם. ואומרין את השם ככתבו והוא דבר הנהגה מיו"ד ה"א ו"ו ה"א, וזהו השם המפורש האמור בכל מקום, ובמדינה אומר אותו בכנויו והוא אל"ף דל"ת שאין מזכירין את השם ככתבו אלא במקדש בלבד. ומשמת שמעון הצדיק פסקו הכהנים לברך בשם המפורש אפילו במקדש כדי שלא ילמד אותו מי שאינו הגון, ולא היו חכמים הראשונים מלמדין שם זה לתלמידיהם ובניהם ההגונים אלא אחת לשבע שנה, כל זה גדולה לשמו הנכבד והנורא, לר"ם.
אין הכהנים מברכין אלא בלשון הקדש, שנאמר כה תברכו את בני ישראל, כדרך שכתוב בתורה. ואין מברכין אלא מעומד שנאמר כה תברכו, ונאמר בברכת גריזים אלה יעמדו לברך וגו', מה להלן בעמידה אף כאן בעמידה. ואין מברכין אלא בנשיאות כפים שנאמר כה תברכו ונאמר וישא אהרן את ידיו על העם ויברכם. ואין מברכין אלא פנים בפנים שנאמר אמור להם כאדם שאומר לחברו.
<h2>דף לח:</h2>
כל כהן שאינו מברך את ישראל עובר בשלשה עשה, שנאמר כה תברכו את ישראל, אמור להם ושמו את שמי. יש מי שכתב שאינו עובר אלא אם כן עומד בבית הכנסת בשעה ששאר הכהנים נושאין כפיהם ואינו נושא עמהם. ויש מי שכתב שאינו עובר אלא כשיאמרו לו לישא כפיו ואינו רוצה שנאמר אמור להם, ותרגם אונקלוס כד תימרון להון, והראשון עיקר. יש מי שכתב שכהן אחד אע"פ שאמרו לו אינו עובר שנאמר אמור להם, ולא נתברר לי. כל כהן שאינו מברך אינו מתברך, וכל כהן המברך מתברך, שנאמר ואברכה מברכיך.
לא יאמר כהן הואיל ונתנה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי, כגון ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם, לפי שאין מוסיפין על שלשת הפסוקים ואין פוחתין מהם, שנאמר לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו. וכהן שנשא כפיו בצבור זה חוזר ונושא כפיו בצבור אחר ומברך אפילו כמה פעמים ביום. העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים, שמא תטרף דעתו עליו ולא ידע אי זו ברכה צריך להקרות להם. ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו, ואם הבטחתו שנושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי.
בית הכנסת שכולם כהנים מקצתן עולין ומקצתן אין עולין, בד"א כשנשארו שם עשרה זולתם, אבל לא נשארו שם עשרה זולתם כולם עולין, למי הם מברכין לאחיהם שבשדות. עיר שכלה כהנים כולם נושאין כפיהם, למי הם מברכין לאחיהם שבצפון ולאחיהם שבדרום. מי עונה אחריהן אמן הנשים והטף. כתב הר"ם כשאין שם כהן כלל, כשמגיע שליח צבור לשים שלום אומר אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה האמורה לאהרן ולבניו כהני עם קדשך כאמור יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום ושמו את שמי את בני ישראל ואני אברכם, ואין העם עונין אמן, ומתחיל ואומר שים שלום.
עם שאחורי הכהנים אינם בכלל הברכה והעומדים על צדיהם הרי הם בכלל ברכה, וכל העומדים נגד פני הכהנים אע"פ שמחיצה ביניהם הרי הם בכלל הברכה, שאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים.
<h2>דף לט.</h2>
אחר שמשלימין הכהנים לברך, אומרין רבונו של עולם עשינו מה שגזרת עלינו, עשה [עמנו] מה שהבטחתנו, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל.
<h2>דף לט:</h2>
אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל שליח צבור שים שלום. ואין הכהנים רשאין לכוף אצבעותיהם עד שיחזרו פניהם מן הצבור, וכשמחזירין הכהנים פניהם אל הצבור לברכם, וכשמחזירין פניהם מן הצבור אחר שברכום לא יחזירו אלא דרך ימין, שכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין.
<h2>דף מ.</h2>
אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהם לדוכן אלא עומדין יחפין, וזאת תקנת רבן יוחנן בן זכאי הוא, שמא תפסק רצועה שבסנדלו (ויסתרך) [ויצטרך] לרדת, ויאמרו בן גרושה או בן חלוצה הוא. בכל מקום משתדלין שיהא המקרה אותם ישראל, שנאמר אמור להם מכלל שאין המקרא מהם, לר"ם. אין המקרא רשאי לקרות כהנים, עד שיכלה מפי הצבור אמן, שעונין אחר ברכת ההודאה. אחר שהקרא אותם, הכהנים מברכין בא"י אמ"ה אקב"ו לברך את עמו ישראל באהבה.
